מניפת זיכרון, היפתחי!

שבב זיכרון

הוֹבַלְתִּי סְפָרִים. תָּחַבְתִּי מִזְוָדָה לַבָּגָז'

וְסוֹבַבְתִּי מַפְתֵּחַ בַּסְּוִיץ'.

בְּתוֹךְ זִכְרוֹנִי הִתְפָּרֵץ הַר גַּעַשׁ

וְהֵצִיף אֶת הַכְּבִישׁ.

הוֹבַלְתִּי סְפָרִים פְּעָמִים רַבּוֹת:

סְפָרִים הֵם דָּבָר כָּבֵד.

אֲנִי — מַעֲגָן וַאֲנִי — מַעְבֹּרֶת,

וּמִטְעָנִי הוּא דִי גאַנצע וועלט.

אֲבָל אֲרִיזַת הַמִּזְוָדָה הַפַּעַם

עוֹרְרָה, כְּמוֹ מַכַּת וֶנְטוֹלִין:

אֵיךְ אֲנִי עוֹבֶרֶת עַל חֲמָתָם וְאַפָּם

אֶת הַגְּבוּל עִם פּוֹלִין?

מַסְלוּלִי יָדוּעַ: כְּבִישׁ חָמֵשׁ, אַיָּלוֹן,

לָרֶדֶת בַּהֲלָכָה.

אֲבָל הַפַּעַם בְּפָנָסֵי הַכְּבִישׁ הָיָה לֹבֶן

שֶׁל פַּחַד וְשֶׁל בְּרִיחָה.

נָסַעְתִּי בַּחשֶׁךְ, כְּמוֹ בְּעוֹלַם הַמֵּתִים,

אֲבָל אוֹר זִכְרוֹנִי הִשְׁתַּבֵּר בִּקְרִיסְטָל,

זֶה שֶׁבּוֹ בְּכָל זִכָּרוֹן אֲמִתִּי

מִסְתַּתֵּר זִכָּרוֹן מֻשְׁתָּל.

הִתְאַמַּנְתִּי עַל זֶה.

הִתְאַמַּנְתִּי עַל זֶה כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה,

כְּשֶׁבְּכָל עַמּוּד נֵיאוֹ־קְלָאסִי —

וְעִירִי הָיְתָה חֲזָקָה בְּנֵיאוֹ־קְלָאסִיקָה וּבְבָּארוֹק —

מִיָּד רָאִיתִי אֶת מַה שֶּׁאֵינוֹ מְאַכְזֵב,

פוֹרוּם אוֹ פַּנְתֵּיאוֹן אוֹ גָּדָה

אֲרֻכָּה שֶׁל הַטִּיבֶּר, זִכָּרוֹן שֶׁנִּקְלַעְתִּי

אֵלָיו עוֹד לִפְנֵי שֶׁרָאִיתִי אֶת רוֹמָא, זִכָּרוֹן שֶׁיִּזְרֹק

אֶת לִבִּי לֶאֱהֹב

אֲנָשִׁים שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁתִיתִי אִתָּם

אֲפִלּוּ כּוֹסִית.

הִתְאַמַּנְתִּי עַל זֶה, כְּשֶׁרָאִיתִי בְּכָל

שִׁיר הֹוֶה מְחֻסְפָּס — אֶת הַדּוֹלְצֶ'ה, הַסְּטִילֶה, וְגַם הַנּוּאוֹבוֹ,

בְּכָל שִׁיר אָפְנָתִי מְטֻמְטָם

כְּמוֹ דְּלִי סִיד —

אֶת הַזְּמַן הַגָּדוֹל,

כִּי דָּבָר לֹא הוֹלֵךְ לְאִבּוּד,

כִּי הַכֹּל טוֹב לָאֹסֶף.

הִתְאַמַּנְתִּי עַל זֶה כְּשֶׁהָיִיתִי

מְשׁוֹרֶרֶת שֶׁל פַּאנְק,

וּפָעִיל שֶׁל הַבּוּנְד,

וּפִילוֹלוֹג אַנְגְּלִי עִם מִקְטֶרֶת בְּאוֹקְסְפוֹרְד,

וּמְתַרְגֶּמֶת מִיִּידִישׁ —

זִכְרוֹנוֹת לֹא שֶׁלִּי, בֵּיתִיִּים וְחַמִּים כְּמוֹ פַּנְקֵיק,

הִתְאַחֲדוּ! אֲנִי

כְּבָר הִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁב

בְּשָׂפָה שֶׁאֵינֶנִּי דּוֹבֶרֶת.

הִתְאַמַּנְתִּי עַל זֶה.

מְנִיפַת זִכָּרוֹן, הִפָּתְחִי! זִכְרוֹנִי

הַמֻּשְׁתָּל לְבַדּוֹ מְאַפְשֵׁר לְזַהוֹת אֶת הָעִטּוּר הַצָּהֹב

שָׁם הַרְחֵק: זֶה לֹא — בְּלוּלְאַת הַמְּעִיל — חַמָּנִיָּה וְלֹא וֶרֶד,

אֶלָּא טְלַאי עַל חָזֶה.

שְׁבַב הַזִּכָּרוֹן הַמֻּשְׁאָל

הֻשְׁתַּל

בְּתוֹכִי

עוֹד בְּיַעַר אֲנָכִי,

עוֹד בַּיַּעַר הַתַּכְרִיכִי,

עוֹד לִפְנֵי שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁכָּל

אֻכְמָנִיָּה שָׁם צוֹמַחַת

מֵעֵינָיו שֶׁל מִישֶׁהוּ שֶׁבַּבּוֹר מִתַּחַת.

אֻכְמָנִיָּה הִיא דָּבָר קָטָן, כָּחֹל וְעָגֹל.

אָדָם הוּא דָּבָר שָׁבִיר וְלַח.

כָּל זִכְרוֹנוֹתַי אוֹמְרִים כָּךְ.

הערות