בדרכו מבית הספר עצר אותו חברו נבּיל. נבּיל החזיק חוט ארוך מחובר לעפיפון הנייר שלו ורץ, מאושר, עם הרוח. נבּיל אמר לחברו מוּניר שחזר זה עתה מבית הספר: "בוא תשתתף איתי במשחק שלי!" מוּניר זרק את...
יִתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ לָכֶם הַרְבֵּה חֲבֵרִים, וְאוּלַי יֵשׁ לָכֶם רַק חָבֵר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם. יִתָּכֵן שֶׁהַחֲבֵרִים שֶׁלָּכֶם הֵם יְלָדִים אוֹ מְבֻגָּרִים, וְאוּלַי הַחֲבֵרִים שֶׁלָּכֶם הֵם כֶּלֶב אוֹ חָתוּל אוֹ חַיָּה אַחֶרֶת. כֵּן, כָּל זֶה בְּהֶחְלֵט יִתָּכֵן, אֲבָל...
לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים, כְּשֶׁעוֹד לֹא הָיוּ פֹּה כְּבִישִׁים מְהִירִים וּמִנְהֲרוֹת הַכַּרְמֶל וְקִדּוּחַ הַגָּז, חָיוּ פֹּה בְּנֵי אָדָם וּלְצִדָּם חָיוּ שֵׁדִים. הַיּוֹם זֶה נִשְׁמָע מוּזָר, אֲבָל אָז זֶה הָיָה דָּבָר מְאוֹד טִבְעִי וְיָדוּעַ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם,...
"אדוֹנִי, יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ בִּשְׁבִילְךָ." מַר זוּם הִפְנָה אֶת מַבָּטוֹ וְהִסְתַּכֵּל סָבִיב. בֵּין הַכְּבִישִׁים, הַמְּכוֹנִיּוֹת וְהָאֲנָשִׁים עָצַר שְׁלִיחַ הַדֹּאַר וְהוֹשִׁיט לְמַר זוּם חֲבִילָה. "לָמָּה דַּוְקָא לִי?" אָמַר מַר זוּם, שֶׁמִּהֵר מְאוֹד לְהַגִּיעַ לַמִּשְׂרָד. "כִּי כָּל אֶחָד...
מוֹלִי אָהֲבָה אֶת הַכּוֹבַע הָאָדֹם שֶׁלָּהּ. הוּא הָיָה רָחָב וְעָגֹל וּבָהִיר. הוּא הָיָה מַרְהִיב וְחַף מִקִּשּׁוּטִים. הוּא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת פָּרַת משֶׁה רַבֵּנוּ, הוּא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת עַגְבָנִיָּה אוֹ דְּרָקוֹן אֵשׁ אָדֹם-אָדֹם בְּצֶבַע שֶׁל שְׂפָתוֹן אָדֹם....
1 יַלְדָּה קְטַנָּה לֹא חָשָׁה בְּטוֹב, וְדוֹקְטוֹר מִיכָאִיל פֶּטְרוֹבִיץ', שֶׁאוֹתוֹ הִיא מַכִּירָה מִיָּמִים יָמִימָה, בָּא אֵלֶיהָ כָּל יוֹם. לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הוּא מֵבִיא אִתּוֹ שְׁנֵי רוֹפְאִים נוֹסָפִים, לֹא מֻכָּרִים. הֵם הוֹפְכִים אֶת הַיַּלְדָּה עַל הַגַּב וְעַל הַבֶּטֶן,...
בַּעֲיָרָה שֶׁשְּׁמָהּ קִרְיַת בְּטֵלוֹן גָּר לוֹ חַיָּט אֶחָד, אָדוֹן חוּטְחוּטוֹן. הָיָה לוֹ זָקָן בְּדִיּוּק כְּמוֹ לְתַיִשׁ, וְהוּא הָיָה תָּמִיד עַלִּיז וְשָׂמֵחַ. הוּא הָיָה גַּם רָזֶה מְאוֹד. זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁכָּל חַיָּט חַיָּב לִהְיוֹת רָזֶה, מִשּׁוּם...
לפי האנס כריסטיאן אנדרסן נוסח חדש: נורית זרחי היה קר, קר נורא; מושלג וחשוך לגמרי, והערב היה הערב האחרון של השנה. בקור הזה ובחושך הלכה לאורך הרחוב ילדה קטנה ודלפונית, ראשה חשוף לרוח ורגליה יחפות....
כְּשֶׁאָמוֹרִי אַשִּׂיג אָטוּסָה, הַמְּכַשֵּׁפָה הַקְּטַנָּה, גָּמְרָה אֶת לִמּוּדֶיהָ, הִיא הָיְתָה חַיֶּבֶת לְהִבָּחֵן. הַמְּנַהֵל הֵנִיחַ לְפָנֶיהָ עַל הַשֻּׁלְחָן שְׁנֵי מַזְלְגוֹת וְאָמַר לָהּ: "עַכְשָׁו כַּשְּׁפִי אוֹתָם. אַתְּ זוֹכֶרֶת שֶׁלָּמַדְנוּ מָה הַדָּבָר שֶׁנָּחוּץ בָּעוֹלָם: מַשֶּׁהוּ חָזָק, מַשֶּׁהוּ מָהִיר, מַשֶּׁהוּ...
שִׁמְעִי וְהַקְשִׁיבִי וְשִׂימִי לֵב וְהַאֲזִינִי; כִּי זֶה קָרָה וְהִתְרַחֵשׁ וְנִהְיָה וְהָיָה, הוֹ, יַלְדָּתִי הֲכִי אֲהוּבָה, כְּשֶׁחַיּוֹת הַבַּיִת וְהַמֶּשֶׁק הָיוּ עֲדַיִן חַיּוֹת בַּר פִּרְאִיּוֹת. הַכֶּלֶב הָיָה פֶּרֶא, וְהַסּוּס הָיָה פֶּרֶא, וְהַפָּרָה הָיְתָה פֶּרֶא, וְהַכִּבְשָׂה הָיְתָה פֶּרֶא, וְהַחֲזִיר...