פרק ראשון הבית שבעמק הרפאים הבית שבעמק הרפאים היה "במרחק מַיְל מכל מקום" – כך היו אומרים במאייווּד. הוא שכן בגיא קטן ומוריק, ולא נראה כמו דבר שמישהו בנה, אלא כמו פטרייה חומה וגדולה שפשוט צמחה...
סוֹרְן קִירְקֵגוֹר הָיָה סְטוּדֵנְט צָעִיר בָּעִיר קוֹפֶּנְהָגֶן שֶׁבְּדֶנְמַרְק בַּמֵּאָה הַתְּשַׁע-עֶשְׂרֵה. הוּא נֶהֱנָה מֵהַלִּמּוּדִים בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, אֲבָל חָשׁ שֶׁמַּשֶּׁהוּ חָסֵר בָּהֶם; הַמַּרְצִים לִמְּדוּ אֶת דֵּעוֹתֵיהֶם שֶׁל הוֹגִים מִלִּפְנֵי מְאוֹת שָׁנִים וּמִיְּנוּ אֶת הַהוֹגִים לְפִי אֱמוּנוֹתֵיהֶם הַשּׁוֹנוֹת בַּאֲשֶׁר לְמַשְׁמָעוּתוֹ...
ג'ים הָיָה בְּנוֹ שֶׁל קָאוּבּוֹי וְחַי בְּמִישׁוֹרֵי אָרִיזוֹנָה הַכַּבִּירִים. מֵאָבִיו לָמַד לְהָטִיל אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלּוֹ בְּדִיּוּק מוֹפְתִי וְלִלְכֹּד בּוֹ סוּסֵי פֶּרֶא וּפָרִים צְעִירִים; וְאִלּוּ רַק הִשְׁתַּוָּה כּוֹחוֹ לִמְיֻמָּנוּתוֹ, לֹא הָיָה נוֹפֵל בְּכִשּׁוּרָיו מֵהַקָּאוּבּוֹי הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּאָרִיזוֹנָה....
יִתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ לָכֶם הַרְבֵּה חֲבֵרִים, וְאוּלַי יֵשׁ לָכֶם רַק חָבֵר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם. יִתָּכֵן שֶׁהַחֲבֵרִים שֶׁלָּכֶם הֵם יְלָדִים אוֹ מְבֻגָּרִים, וְאוּלַי הַחֲבֵרִים שֶׁלָּכֶם הֵם כֶּלֶב אוֹ חָתוּל אוֹ חַיָּה אַחֶרֶת. כֵּן, כָּל זֶה בְּהֶחְלֵט יִתָּכֵן, אֲבָל...
בַּת בַּהְמַן, הִיא הֹמָאי הַמַּלְכָּה, נָחֲלָה נִצְחוֹנוֹת, הַצְלָחָה. לֹא רָצְתָה הִיא שֶׁבְּנָהּ עוֹד יִמְלֹךְ בִּמְקוֹמָהּ. אֶת הַבֵּן עַל הַמַּיִם שִׁלְּחָה. זוּג כּוֹבְסִים אָז מָשָׁה מִן הַפְּרָת אֶת הַבֵּן, שֶׁגָּדַל לִבְלִי חָת. הֵם קָרְאוּ שְׁמוֹ דָּארָאבּ....
מִי זוֹ חוּמִית? מַה קָרָה לָהּ, וְאֵיךְ הָיָה כָּל הַדָּבָר? הִנֵּה, שְׁמַע. בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי הָיוּ זְאֵבֵי וְאַבָּא הוֹלְכִים אֶל תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת. וּפַעַם כְּשֶׁהָיוּ בְּדֶרֶךְ הֶעָפָר, אֵצֶל הַתְּעָלָה, קָרָה דָּבָר. מַשָּׂאִית עֲמוּסַת שַׂקִּים עַד מְרוֹם סֻלְּמוֹתֶיהָ...
אִיסִיס הָאֵלָה הָיְתָה חֲזָקָה כִּמְעַט כְּמוֹ סַבָּא שֶׁלָּהּ, שֶׁהָיָה אֵל הַשֶּׁמֶשׁ וְרֹאשׁ הָאֵלִים. שְׁמוֹ הָיָה "רַע" (בְּמִצְרִית זֶה לֹא נִשְׁמָע כָּל כָּךְ נוֹרָא), וּלְמַזָּלוֹ הָרַב, הָיוּ לֹו עוֹד כַּמָּה שֵׁמוֹת. הָיוּ לוֹ שֵׁם שֶׁל בֹּקֶר, שֵׁם...
הוּא בְּדִיּוּק בָּנָה אַרְמוֹן כְּשֶׁהַחֲדָשׁוֹת הִגִּיעוּ, וְהוּא הִשְׁאִיר אֶת כָּל הַלְּבֵנִים מְפֻזָּרוֹת עַל הָרִצְפָּה כְּדֵי שֶׁהָאוֹמֶנֶת תְּסַדֵּר אַחֲרָיו – אֲבָל הַחֲדָשׁוֹת הָיוּ יוֹצְאוֹת דֹּפֶן לְמַדַּי. אַתֶּם מְבִינִים, נְקִישָׁה נִשְׁמְעָה בַּדֶּלֶת הַקִּדְמִית וְקוֹלוֹת דִּבְּרוּ בְּמוֹרַד הַמַּדְרֵגוֹת, וְלָיוֹנֵל...
הכֹּל הֵחֵל כְּשֶׁלְּאֵפִי נִכְנַס מַשֶּׁהוּ לָעַיִן. זֶה בֶּאֱמֶת כָּאַב מְאוֹד, וְהַתְּחוּשָׁה הָיְתָה כְּאִלּוּ חָדַר לְתוֹכָהּ גֵּץ אָדֹם לוֹהֵט – רַק שֶׁהָיוּ לוֹ גַּם רַגְלַיִם וּכְנָפַיִם כְּמוֹ לִזְבוּב. אֵפִי שִׁפְשְׁפָה וּבָכְתָה, לֹא בֶּכִי שֶׁל מַמָּשׁ, אֶלָּא מִין...
כְּשֶׁאָמוֹרִי אַשִּׂיג אָטוּסָה, הַמְּכַשֵּׁפָה הַקְּטַנָּה, גָּמְרָה אֶת לִמּוּדֶיהָ, הִיא הָיְתָה חַיֶּבֶת לְהִבָּחֵן. הַמְּנַהֵל הֵנִיחַ לְפָנֶיהָ עַל הַשֻּׁלְחָן שְׁנֵי מַזְלְגוֹת וְאָמַר לָהּ: "עַכְשָׁו כַּשְּׁפִי אוֹתָם. אַתְּ זוֹכֶרֶת שֶׁלָּמַדְנוּ מָה הַדָּבָר שֶׁנָּחוּץ בָּעוֹלָם: מַשֶּׁהוּ חָזָק, מַשֶּׁהוּ מָהִיר, מַשֶּׁהוּ...
בִּרְחוֹב הָעֲקֻמִּים, בְּבַיִת מִסְפָּר 17, חָיְתָה לָהּ זְקֵנָה אַחַת. פַּעַם חָיְתָה עִם בַּעֲלָהּ, וְהָיָה לָהּ בֵּן. אֲבָל הַבֵּן גָּדַל וְעָזַב, וְהַבַּעַל מֵת, וְהַזְּקֵנָה נוֹתְרָה לְבַדָּהּ. הִיא חָיְתָה בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה, שָׁתְתָה תֵּה, שָׁלְחָה מִכְתָּבִים לִבְנָהּ, וּמִלְּבַד זֹאת...