את יחסי האהבה–דחייה למדתי משריקי. כל פעם שהציבו אותנו יחד במחסום מול הקסבה בחברון עבר בי, בו זמנית, גל מהיר של התרגשות ואז גל מהיר של בהלה. כשעמדנו שם, בזמן שפנסים הציתו חולדות שזינקו באוויר ופירות...
מזה יומיים היא מבקשת לראות שקיעה, שקיעה בעת טיסה או שקיעה של ארץ זרה, ומזה יומיים שלא בא לידה לראות. את השקיעה במטוס פספסה, כי נרדמה, על אף שניסתה בכל כוחה להישאר ערה. זו הפעם הרביעית...
זה היה הלילה הארוך ביותר בחורף. בקרקעית הים אספה דגה זקנה סביבה את שנים עשר אלף ילדיה ונכדיה וסיפרה להם סיפור: היה היה דג שחור קטן שחי עם אמו בנחל שנבע למרגלותיו של הר וזרם בתחתית...
פרק ראשון הבית שבעמק הרפאים הבית שבעמק הרפאים היה "במרחק מַיְל מכל מקום" – כך היו אומרים במאייווּד. הוא שכן בגיא קטן ומוריק, ולא נראה כמו דבר שמישהו בנה, אלא כמו פטרייה חומה וגדולה שפשוט צמחה...
ליל שימורים אמילי קפאה על מקומה והביטה מעלה אל פניה הרחבים, האדומים של אלן – קפאה כאילו נהפכה פתאום לאבן. היא הרגישה כאילו זה מה שקרה. היא הייתה המומה כל כך עד שנדמה היה שאלן הכתה...
בלילות סערה ואופל היו הם רצים ברחובות הנרדמים ולפידים בידיהם, ואיש לא ראה את פניהם ואיש לא ידע את שמותיהם. והד הצעדים של ארבע עשרה רגליים והבהובם של שבעה לפידים החרידו את העיר הנמה. ונשיבת הרוח...
"סוניה, כמה אפשר? כמה שמלות קצרות בדוגמת אפונים את צריכה?" "סוניה, התפללת כבר?" "סוניה, איך אפשר לשמוע את הפאשיסטים האלה?" "סוניה, כבר קראת את שלום עליכם?" "סוניה, מה את אוכלת? זה לא כשר!" "סבתא, אני אוהבת...
סוֹרְן קִירְקֵגוֹר הָיָה סְטוּדֵנְט צָעִיר בָּעִיר קוֹפֶּנְהָגֶן שֶׁבְּדֶנְמַרְק בַּמֵּאָה הַתְּשַׁע-עֶשְׂרֵה. הוּא נֶהֱנָה מֵהַלִּמּוּדִים בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, אֲבָל חָשׁ שֶׁמַּשֶּׁהוּ חָסֵר בָּהֶם; הַמַּרְצִים לִמְּדוּ אֶת דֵּעוֹתֵיהֶם שֶׁל הוֹגִים מִלִּפְנֵי מְאוֹת שָׁנִים וּמִיְּנוּ אֶת הַהוֹגִים לְפִי אֱמוּנוֹתֵיהֶם הַשּׁוֹנוֹת בַּאֲשֶׁר לְמַשְׁמָעוּתוֹ...
רחוב נוֹרת ריצ'מוֹנד, רחוב ללא מוצא, היה רחוב שקט, חוץ מבשעה ש"בית-הספר של האחים הנוצרים" שילח לחופשי את תלמידיו. בית ריק של שתי קומות עמד בקצהו הסתום, מופרד משכניו במגרש רבוע. שאר בתי הרחוב, יודעים שחיים...
"ווֹלוֹדְיָה הִגִּיעַ!" צָעַק מִישֶׁהוּ בֶּחָצֵר. "אָדוֹן ווֹלוֹדִיצְ'קָה הִגִּיעַ!" צָוְחָה נָטַלְיָה וְרָצָה אֶל חֲדַר הַהֲסָבָה. "הוֹ, אֱלֹהִים אַדִּירִים!" כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחַת קוֹרוֹלְיוֹב, שֶׁצִּפּוּ זֶה שָׁעוֹת לְבוֹאוֹ שֶׁל ווֹלוֹדְיָה שֶׁלָּהֶם, זִנְּקוּ אֶל הַחַלּוֹנוֹת. לְיַד הַכְּנִיסָה עָמְדָה מִזְחֶלֶת רְחָבָה,...
בשיעור מולדת דיבר המורה לוי על הירקון, וזו היתה הסיבה שחפציבה הלכה בהפסקה הגדולה להסתגר בבית השימוש. בתחילת השיעור הודיע המורה: "היום נתחיל בנושא הירקון וכשנסיים נצא לטיול קטן ונראה את הדברים עין בעין בראש העין,"...
גילה היתה נערה חמודה, קצת עגלגלה, וכשהיתה צוחקת צחקה עד דמעות, ואילו האנזי היתה נערה חמודה ודקה וגם מחייכת דקות. שתיהן היו פורחות בלילות הריקודים, גילה רקדה עם כל מי שידע להצחיק והאנזי בכל יופיה ולמרות...