יצאנו מוקדם. לאבא יש פז'ו 404 בצבע בורדו שהוא קנה לא מזמן. אני מטפס על המדף בין המושב האחורי לחלון ושוכב שם לאורך. נוח לי. אני אוהב להישען על השמשה האחורית, ככה אני יכול לישון. אני...
השועל נשך את אמא שלושה חודשים אחרי שהיא מכרה את הדירה, קנתה את האדמה הזאת והעבירה את שתינו לכאן בלי להתייעץ איתי. שטח האדמה כלל בית בסיסי, בית שימוש מאחורה, ובאר בקצה הצפוני. גדר תיל סימנה...
לאִיסָה וחֶרמן היא הולכת להתחתן, היא אמרה לנו. ואז פרצה בצחוק. היא החליטה לעזוב את האוניברסיטה ולנשור מהלימודים באמצע התואר כדי להתחתן, חתיכת הפתעה, אה, אמרה לנו סופיה בלי לעצור לנשום, היא לא שואלת אותנו,...
"אתה חייב לראות אותה לפני שאתה עוזב," אמר לי וורדסוורת'. "זה משהו שאסור להחמיץ… אם יש לך אומץ, כמובן." וורדסוורת' נהיה מעצבן בשעות מסוימות לפנות בוקר, כשנשארנו רק הרווקים והאלכוהוליסטים-באמת בבר של הגרנד הוטל דה ואגון-לי....
ישבתי באוטובוס ליד החלון והסתכלתי לרחוב. פתאום כלב אחד התחיל לנבוח נביחות חזקות מאוד, סמוך למקום שעברנו בו. חיפשתי אחריו במבטי. נוסעים נוספים עשו כמוני. האוטובוס לא היה לגמרי מלא: כל המושבים היו תפוסים אבל רק...
חג המולד שבו סנטה קלאוס בילה את הלילה בבית שלנו היה גם הפעם האחרונה שהיינו כולנו ביחד, אחרי הלילה ההוא אבא ואמא הפסיקו לריב, אם כי לא נראה לי שזה היה בזכותו של סנטה קלאוס. אבא...
ונידבת לאישה שלי רק שמץ מחייך, וכשהיא חזרה היא כבר לא היתה אישה של אף אחד. (לאונרד כהן, "Famous Blue Raincoat") בתוך קרוואן אבוד במדבר, גבר מחזיק בידיו מכתב. מבטו נעוץ בחתימה: "בברכה, ל' כ'". היא...
זה לא סיפור על נעלי אישה שנמצאו בעמקי הארון ושימרו במדויק את צורת עקביה. וגם לא על קופסה שנפתחה ובה כל המכתבים שהיא כתבה בימי מלחמה והקדישה באהבה לילד בן אחת-עשרה. תגליות כאלה מתגלות מדי יום...
ראשית, עליי להתנצל על שאני שולח לך את המכתב הזה למרות שאנחנו לא מכירים. בהתחלה תכננתי לבוא אלייך הביתה ולספר לך פנים אל פנים את מה שאני עומד לכתוב, אבל אז חשבתי שמכתב הוא אפשרות הולמת...
עלי להיות דיסקרטי. אני לא רוצה לסבך אותה בצרות. אטלפן אליה… במגרה של שולחן העבודה שלי אני עדיין מחזיק תצלום שלה, עם עוד תצלומים ומטפחת מוכתמת באיפור שגנבתי מאיפשהו – כלומר, אני יודע מאיפה, אבל אני...
הדבר הראשון שהכה בי כשנכנסתי, כלומר הרושם הראשון, היה שאני במקום חשוך וכבד ומוזר ביותר, משהו מעבר לדלתות הסגורות ולתקרות הנמוכות ולכמות האדירה של הדברים שהיו מגובבים לא רק בכניסה אלא גם במסדרון שלאורכו הובילה אותנו...
גַרסִיָה עמד מביט סביבו ונוקש באצבעותיו; פוֹרטוּנָטוֹ ישב בכיסא הנדנדה ובהה בתקרה; מריה לואיזה השלימה מלאכת תפירה ליד החלון. זה חמש דקות לא פצה איש מהם את פיו. לפני כן שוחחו על מזג האוויר, שהיה יפה,...
"נראה לי שאתם זוג, אבל לא בא לכם להודות בזה." "אנחנו לא זוג," הם עונים בקול אחד, וזאת האמת: מזה חודש הם ישנים יחד, אוכלים, קוראים ועובדים יחד, ולכן מישהו עם נטייה להגזים, מישהו שיתבונן בקפידה...
אחרי שעות כה רבות של הליכה בלי לפגוש אפילו צל של עץ, אפילו שורש של עץ, אפילו שורש של כלום, נשמעת נביחת הכלבים. לפעמים היה נדמה, באמצע הדרך הזו חסרת השוליים, שאין שום דבר אחריה; שלא...
ברגעי הערות שלו התברר לקָסְטור שוב עד כמה הוא אוהב בתי חולים. כל כך נעים היה לו שם, בתכריכי האור החובק של חדר הניתוח, שאף העז לבקש מהאחות הרדמה מקומית. אף על פי שהכאב בצדו המשיך...
לוּטאן הזמינה אותי להיכנס לחדר מואר, עם קירות בהירים ותקרה גבוהה. לא הפתיע אותה שאני מצלצלת אצלה בדלת אחרי שלא התראינו שלוש שנים, בארץ זרה לשתינו. היא בקושי כיווצה גבות ומלמלה משהו בין השיניים, כאילו מעצבן...
היא עמדה כל הבוקר במטבח וסיימה להכין שלוש עוגות שהיה עליה למסור אחר הצהריים. מאחוריה חזרה הטלוויזיה על המראות של פיגועי הטרור, אותם מראות שוב ושוב כבר שעתיים. אָמַנדָה לא שמה לב למה שנאמר. שתי בנותיה,...
לה.א.ט. אין ספק שמיום ליום הוא יהיה זקן יותר, רחוק יותר מהימים שבהם היה שמו בוב, מהשֹיער הזהוב שהיה נשמט על רקותיו, מהחיוך ומהעיניים הנוצצות כשהיה נכנס חרש לחדר האורחים, ממלמל ברכה או מניע קלות...
"למה לי חיים בלי כבוד אם כל עוד היה לי הימרתי" א' אֵספָּרסָה אוֹטֵאוֹ כביש מהיר יכול להיות כמו הים. השמש צורבת בפנים, הרוח מנקה את דרכי הנשימה, הידיים לופתות את מעקה סיפון הפלדה, ריח...
בעיר טולידו, חזרו מהנהר בליל שרב של קיץ, שם הלכו להתרענן מחום היום אציל זקן ואשתו, ילדם הקטן, בתם בת השש עשרה והמשרתת. הלילה היה בהיר, השעה אחת עשרה, הדרך בודדה והילוכם אטי, כדי לא להפוך...
עכשיו אנחנו בורחים, מסתתרים בחשכה, נמלטים מאור יום. אבל זה לא תמיד היה ככה. היה זמן אחר, שבו הם היו המגפה שלנו. האריות הראשונים צצו בגנים הציבוריים. הם תפסו מחסה בחסות החשכה, התחבאו בין העצים והעשבים...
הוא הביא אותו ערב אחד בלי להודיע. הם נפגשו בתחנת קרלוס פלגריני; כמו בסרטים, הם צעדו בכיוונים מנוגדים והתנגשו זה בזה. נפלאות הגורל. לחיות בעיר הכי גדולה בארץ ופתאום למצוא את עצמך מתחת לאדמה עם מישהו...
הדבר הראשון שדרשה ממני פָּאס כשהתחתנו היה שאפסיק לבזבז את הכסף על אלכוהול ודיסקים כאילו הייתי איזה ראג'ה. החובה העיקרית שלי הייתה לשלם שכר דירה ולממן את הדברים של הילדה: חיתולים, חלב, בגדים, כל מיני זוטות....
לדיֵיגוֹ גַרסִיָה אֶלִיוֹ "You may still think true friendship is a lie. But then, you've never met Bill Burton", חזר ואמר סמואל ויינשטיין לעתים קרובות. למעשה, האמירה הזאת יכולה להיחשב לאות ההיכר שלו. הוא היה...