צלצולי פעמונים שיגרו את הסנוניות למרומי הרקיע, וחג הקיץ בא לעיר אוֹמֶלָאס בהירת הצריחים השוכנת לחוף הים. על תרני הסירות בנמל התנוססו דגלים ססגוניים. ברחובות, בין בתים שגגותיהם אדומים וקירותיהם מסוידים, בין גינות עתיקות וטחובות ותחת...
איוואן קרמאזוב האתאיסט המלומד ואחיו אליושה הנוצרי האדוק מנהלים ויכוח על אמונה, כשאיוואן מתחיל לספר לאליושה פואמה שהמציא בימיו כסטודנט. "הלוא גם כאן אי אפשר בלי הקדמה, כלומר בלי הקדמה ספרותית, טפו!" צחק איוואן. "ואיזה...
אינני יודע אם הדבר הזה הוא סיפור שנדמה למעשייה או מעשייה שנדמית לסיפור; אני רק יכול לומר שבליבו עומדת אמת, אמת עצובה מאוד שאני כנראה אהיה אחד האחרונים להפיק ממנה תועלת, אם ניקח בחשבון את יכולות...
"דובי, ספר לי איך היה שם. איך היה עם האיש הזקן?". בהרת מוכת יגון. בהרת אילמת. הוא לא משתף בדבר. הלוואי והיה מספר לי על קורותיו. אני מיטיבה את החזקתי בו. הוא מונח בזרועותיי, הידיים כרוכות...
אחר צהריים אחד ישבתי בחוץ, בקפה דה לה פא, מתבונן בהדרם ובעליבותם של החיים הפריזאיים. עוד אני בוהה מעל כוסית הוורמוט שלי בתצוגה המוזרה של גאווה ודלות החולפת על פניי, שמעתי מישהו קורא בשמי. הסתובבתי וראיתי...
בנובמבר הרוח שינתה כיוון באחת וסתרה בפניו של אווז הבר בדרכו מסיביר לאֶסֵקְס אשר בדרום-מזרח אנגליה. החורף הגיע. האווז ניתק לרגע ממבנה הווִי של להקו והסתבך לו בענן שלא היה לו מה לחפש בגובה כזה. כששבו...
"אני רוצה להכין דגים. לך לשלמה ותגיד לו שירשום, עכשיו". וגם להביא חצי כיכר לחם לבן ושקית חלב, וזוג נעליים שקנתה וביקשה להחליף מידה, וכשהיתה חסרה – גם נורה. היתה פוקדת עליי, תמיד טרודה, ואני, ילד...
בכל זמן שתתעורר, תשמע דלת נסגרת. מחדר לחדר הלכו, יד ביד, מרימים פה, פותחים שם, מוודאים – זוג רוחות. "כאן השארנו את זה," היא אמרה. והוא הוסיף: "הוא, אבל גם כאן!" "זה למעלה," היא מלמלה. "ובגן,"...
אילו כולנו הכרנו את עצמנו (במובן רחב יותר מזה המקובל לגבי אמירה זו), יש לי חשד שהיינו מגלים, כי האומנות והמטפלות שלנו נושאות באחריות לרוב הפינות האפלות שאליהן אנו נאלצים לחזור בניגוד לרצוננו. הטיפוס השטני הראשון...
ובכן, נשארתי לבדי. מסביבי – עלטת נובמבר ופתיתי שלג מתעופפים בתוכה. הבית כוסה כולו, מתוך ארובותיו בקעה יללה. את כל עשרים וארבע שנותי ביליתי בעיר הגדולה והייתי סבור כי סופת שלגים מייללת רק ברומנים. הערבים כאן...
צוהרי חורף בהירים… צינת כפור חזק, מתפצפץ, התלתלים בצדעיה והפלומה מעל לשפה העליונה של נדינקה, שמשלבת ידה בזרועי, מתכסים בכפור הכסוף. אנחנו עומדים על הר גבוה. למרגלותינו ועד לאדמה ממש משתרע מישור תלול, שהשמש מביטה בו,...
בקיץ שבו התאהבתי בבינה מלאכותית התאהבתי גם בנ׳, ושני הדברים לא היו בלתי קשורים. בתחילת הקיץ מכונה שבנתה נ׳ עלתה בפיד שלי, שוב ושוב. נהגתי כמו שנהוג: בפעם הראשונה התעלמתי, בפעם השניה חיבבתי, בפעם השלישית כבר...
"הצעיף הזה מגוחך," אמרה קטיה. "חם נורא." "זה צעיף קיץ דק – הוא עשוי משי." "אתה נראה בו כמו משורר, לא כמו סופר." "הוי, כמה שלא מתחשק לי ללכת לשם." "אפשר לעזוב אחרי שתסיים לקרוא." לילה...
*הסיפור זמין להאזנה ללא עלות במסגרת 10 סיפורים בהמלצת משרד החינוך לחטיבת ביניים* זה סיפור על נהג אוטובוס אחד שאף-פעם לא היה מוכן לפתוח את הדלת לאנשים שאיחרו את האוטובוס. הנהג הזה לא היה מוכן לפתוח...
אבא שלך הוא זה שלימד אותך להסתכל. ולא רק שלימד הוא גם אמר מפורשות "אני מראה לך איך להסתכל", הרים את סנטרך בשתי אצבעות ואמר לך להביט תמיד לשמיים. אולי זאת הייתה עצה. אולי פקודה. אולי...
ביום ראשון בבוקר אין לך הרבה מה לעשות, או שאת הולכת ליוגה או שאת הולכת לבית קפה, או שניהם אחד אחרי השני. בשולחן לידי יושבים איזה שניים, שיואו, ההוא ככה והשני יותר גרוע. אני לא רוצה...
"לאהוב זה לרעוד," אמרה לוסיאנה. "אם כך, האדמה אוהבת אותנו יותר מדי," עניתי לה כאשר נהיו השמים אפורים ואובאליים וינקו את כל האור. הלבה הציתה את האוקיינוס. כך התחלתי למדוד את הזמן לפי הפעימות של לוסיאנה....
מה הם הנעורים? חלום. מהי האהבה? תוכנו של החלום. סרן קירקגור בתקופה שאחרי הניתוח ההורים שלי שהו בחו"ל, ואני נשארתי לבד בבית הגדול שלהם, בעיר חוף שאפשר לתאר כנמוכה וסהרורית או כנטולת הקשר. פעם בכמה...
ירון בוהה קדימה. ברק מסתכל למטה על הנעליים שלו, נמלה עומדת לחלוף על פני הסוליה השמאלית. שירה מגרדת בראש, נראה שמצאה שם משהו, זה תחוב לה מתחת לציפורן, היא מוציאה את זה ומעיפה לרצפה. כהן מסתכל...
כשהמצב נעשה בלתי נסבל, הוא החליט לשים לו קץ. בשלב זה, כבר לא היה אכפת לו למות. לא היה אכפת לו מכלום. הוא רק רצה שהנוכחות תיעלם, שיחדלו המבט והגוף ההוא, אם "גוף" הוא בכלל מילה...