"אדוֹנִי, יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ בִּשְׁבִילְךָ." מַר זוּם הִפְנָה אֶת מַבָּטוֹ וְהִסְתַּכֵּל סָבִיב. בֵּין הַכְּבִישִׁים, הַמְּכוֹנִיּוֹת וְהָאֲנָשִׁים עָצַר שְׁלִיחַ הַדֹּאַר וְהוֹשִׁיט לְמַר זוּם חֲבִילָה. "לָמָּה דַּוְקָא לִי?" אָמַר מַר זוּם, שֶׁמִּהֵר מְאוֹד לְהַגִּיעַ לַמִּשְׂרָד. "כִּי כָּל אֶחָד...
אולי יותר כמו כלא, אמרה מדלן. ברצינות, אמר מר קריימר. אם אני אברח הרי יחזירו אותי, אמרה מדלן. כן אבל, אמר מר קריימר. מר קריימר הרבה לומר "כן אבל" למדלן. שתהיה אפשרות לוויתור, אפשרות לסתירה. עכשיו...
יום חמישי, 7 ביולי עכשיו אני כותבת כי סוף כל סוף יש לי מה לספר לך. היום המוכר בקיוסק לא שלח לי את העיתון. הלכתי להתלונן. בדרך לשם עלה בדעתי לבקש ממנו עותק מכל אחד. כמה...
פרנץ ליסט נפטר ב-31 ביולי בשנת 1886, את הנסיבות המסוימות שהובילו לכך הוא לא הצליח לזכור. ואולם הוא מצא את עצמו בהכרה ובעשתונות מלאים ברחוב כלשהו והלך בנחישות – לאן? זאת הורתה לו הזמנה שהייתה טמונה...
כשאני נזכרת בזה בא לי לקבור את עצמי. עכשיו בא לי לקבור את עצמי, אז אני נזכרת בזה. מישהו נתן לי פעם איזה כדור כחול, אלוהים, איזו הרגשה זו היתה. הוא אמר לי תבלעי את זה...
בחודש מרץ קיבלתי הזמנה להשתתף בפסטִידְיוֹט, האירוע השני בחשיבותו בסצנת האידיוטים כולה. התקשרתי אל אמא שלי. ‒פסטידיוט? את לא זוכרת, אמא? בשנה שעברה זה היה בסן דייגו. הם עושים שנה כאן ושנה שם. ‒אה, כן. בטח....
1 יַלְדָּה קְטַנָּה לֹא חָשָׁה בְּטוֹב, וְדוֹקְטוֹר מִיכָאִיל פֶּטְרוֹבִיץ', שֶׁאוֹתוֹ הִיא מַכִּירָה מִיָּמִים יָמִימָה, בָּא אֵלֶיהָ כָּל יוֹם. לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הוּא מֵבִיא אִתּוֹ שְׁנֵי רוֹפְאִים נוֹסָפִים, לֹא מֻכָּרִים. הֵם הוֹפְכִים אֶת הַיַּלְדָּה עַל הַגַּב וְעַל הַבֶּטֶן,...
כשאני חושב על אירלנד, אמר ג'ון פול פיניגן בשעה שעמדנו על סיפון המעבורת שיוצאת מהוליהד, אני חושב על בורות ללא גבול. ולא רק על בורות, אלא על התבוססות בבורות, כמו התבוססות של חזיר בזוהמה, או של...
היא האישה שגרה בסביבה, פוגשים אותה בסופרמרקט, בתור בסניף הדואר. בימי שני היא מביאה את הילד, בימי שלישי היא שוחה את הסיבובים שלה בבריכה, בימי רביעי היא לוקחת את הילד, בימי חמישי היא עושה קניות, ובימי...
בתחילת החורף חלה אבי, ימים רבים שכב במיטה. דלת חדרו היתה סגורה תמיד והיינו מתהלכים בבית על קצות האצבעות, כדי שלא נפריע את מנוחתו. אנשים רבים פקדו את ביתנו לשאול לשלום אבי, אבל אמי אסרה עליהם...
פעם הייתי יוצא לעתים קרובות עם חבר. עם שני חברים. היינו ארבעה, חמישה או שישה. היו לי אחים, אחיות, טרנטולה. הורים: כן, גם. חוץ מזה היה גם הדוד שלי, ניקולאי, והשכן הזה בכפפות צמר. צחקנו, לפעמים...
בחיי האחרים גרתי עם בעלי פול-מארק ועם הילד בפרוור של אוהיו או של מישיגן. הבתים היו נטועים בכרי דשא גזומים שנמשכו לכל מלוא העין, מסודרים במעגלים סביב אגם מלאכותי, וכולם דומים, כמעט זהים, מתוצרת אותו מפעל, עם אותו חיפוי במראה לבֵנים וגַמלון אפרפר ושתי מדרגות בחזית, ודלת...
I: כיצד להתפרנס מספרות? לרכוב על מחזה לטיפליס אם ישאלו מה מגיע לי, אענה בכנות כמו בפני אלוהים: עבודות כפייה. לא על טיפליס בעצם, בטיפליס לא עשיתי כל רע. על ולדיקווקז. אלה היו ימיי האחרונים בוולדיקווקז, ורוחו...
דייטון, אוהיו 2006. המטוס נוחת בנמל התעופה. טיסה לא ישירה. עצירת ביניים בציריך, משם לוושינגטון ומשם לנמל התעופה הבינלאומי על שם האחים רייט בדייטון. סך הכול 15 שעות, לא כולל את זמני העצירה. ניסיתי להירגע...
דעו לכם, כי לפנינו ראשיתו של סיפור על רפאים ושדונים, אשר ממיליוס, ילדו המוצלח ביותר של שייקספיר, סיפר לאמו המלכה ולגבירות החצר בשעה שהמלך וחיילי המשמר באו להובילה לבית האסורים. הסיפור אינו מופיע עוד לאחר מכן;...
מוֹלִי אָהֲבָה אֶת הַכּוֹבַע הָאָדֹם שֶׁלָּהּ. הוּא הָיָה רָחָב וְעָגֹל וּבָהִיר. הוּא הָיָה מַרְהִיב וְחַף מִקִּשּׁוּטִים. הוּא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת פָּרַת משֶׁה רַבֵּנוּ, הוּא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת עַגְבָנִיָּה אוֹ דְּרָקוֹן אֵשׁ אָדֹם-אָדֹם בְּצֶבַע שֶׁל שְׂפָתוֹן אָדֹם....
א ביולי היה אבי נוסע אל המעיינות ומשאיר אותי עם אמי ואחי הגדול קורבנות לימי הקיץ המסחררים, הלבנים מעוצמת השרב. עילעלנו, שיכורי אור, בספר הפגרה הגדול הזה שכל דפיו יקדו מרוב זוהר ובתחתיתם מצויה היתה ציפת...
פעם אחת ביקר אותי בברלין פילוסוף טורקי מאיסטנבול. הוא בא לשם רק לכמה ימים. הוא הביט על הרחוב ואמר בשקט: ״אני לא חושב שהייתי יכול לחיות כאן.״ לא מטוסי הקיץ, אבל מטוסי החורף הביאו הרבה...
איך יכולתי לקחת לי את הדברים האלה מן הצלחות הרחוקות, בעוד ביתי שלי ודאי שבור, בעוד אמי אינה עולה על דל שפתיי אפילו. אך יכולתי לאכול שום כלום. ססאר ואייחו1 נולדתי לקול משפטי תנחומים, "יהיה בסדר",...
נותר רק לחם לקנות לארוחת הערב. שתיים בצהרים. אוגוסט. וההתעקשות להרחיק עד לחנות הלחם. ההתפרטות היא מסימן העושר – והתירבות; מה שיתכן לו להכיל ריבוי. שמתי פעמי לסכולסטיקה המנחמת של הלחם, ברירות דגן, מיני מאפים –...
טרם נראתה הפתעה כהפתעתם של אנשי רוֹס דהֶ לוֹך כאשר שמעו שנורה של מרכוס הקטן עומדת לנסוע לאנגליה. היתה לה גם אחות שעבדה שם, ונורה היתה דרושה בבית. אחריה יישאר רק הזוג הזקן. שני אחיה לא...
אחותי תמיד אמרה שאחיינים עדיפים בהרבה על ילדים. אני מניחה שאמא שלנו הייתה מסכימה איתה. לטענת אחותי, עם אחיין את נהנית מכל הטוב והשמחה שבילדים, אבל בלי הכאב ראש. ההיריון, למשל. והלידה. החיתולים. להתעורר באמצע הלילה....
בקיץ ההוא הייתי נוסעת לשם לפעמים, והשבוע נסעתי שוב. היה יום חם של סוף קיץ. מדי פעם נשבה רוח חמה שנפסקה פתאום וחזרה פתאום, מלאה אבק, וכשנכנסתי היה ריק. לא היתה נפש חיה. וחשבתי לשוטט שם...
מרוב רעב הפכה קנאתנו קהה ורצוצה, ככל שאר הרגשות שלנו. לא היה לנו כוח להרגיש, או כוח לחפש עבודה קלה יותר, ללכת, לשאול, לבקש… קינאנו רק באלה ששהו איתנו בעולם הזה, אלה שהצליחו לקבל עבודה משרדית,...